גירושים (מקובלת גם הצורה "גירושין" מארמית) הם הסיום הפורמלי של קשר נישואים בין שני בני זוג. קודם לגירושים קורה שבני הזוג חדלים לגור יחד, ולמעשה חדלים לתפקד כזוג נשוי (מצב הקרוי פרוד), אך הגירושים הם האקט הפורמלי המסיים את הנישואים.
זכויות שמעניקה המדינה לאנשים שאינם נשואים ניתנות לעיתים גם לבני זוג נשואים החיים בנפרד, גם ללא גירושים, אך לאקט הגירושים משמעות כבדת משקל מבחינות שונות. במדינות שבהן אסורה ביגמיה, רק לאחר הגירושים רשאי בן הזוג להינשא לאחר.
לרוב כרוכים גירושים בהסדר פירוק שיתוף כלכלי ולעיתים קרובות גם בהסדר משמורת ומזונות לגבי ילדים משותפים. הסדרים אלו, כמו כל הסדרי פירוק שיתוף, יכולים להיכפות על ידי בתי דין או להתבצע בהסכמת הצדדים, לעיתים עוד בהסכם טרום נישואים, אולם המדינה מותירה לעצמה את הקביעה הסופית בכל הקשור לגירושים והורות לאחר גירושין או פרידה, והסכמים לגביהם כפופים לאישור בתי הדין המוסמכים.
גירושים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדינות שונות קיימים חוקים שונים הנוגעים לגירושים. לעיתים החוקים משתנים בין המחוזות בתוך המדינה. בארצות הברית, למשל, בכל מדינה יש דיני גירושים שונים.
ברוב המדינות התרת נישואי בני הזוג נכנסת לתוקפה רק לאחר אישור של בית משפט לענייני משפחה. בית המשפט לוקח בחשבון הסדרי משמורת ומזונות לגבי ילדים משותפים, הסכמי ממון והסכמים נוספים שנעשו בין בני הזוג.
גירושים אזרחיים הם בדרך כלל מסוג "גירושים ללא אשם" (כמפורט להלן). אחד מבני הזוג, או שניהם, פונים לבית המשפט לענייני משפחה ומבקשים להתגרש. בית המשפט בוחן את הסדרי המשמורת והמזונות לגבי ילדים משותפים, הסכמי ממון והסכמים נוספים שנעשו בי
